רון כאן שוב. אמרתי כבר שמסקה הוא ההיילייט הטכני של האי הזה. טיידה הוא הרגשי, ולא ממש קרוב.
איך זה בפועל מרגיש
רוב כבישי הנהיגה מרוויחים את המוניטין שלהם סיבוב אחד בכל פעם. טיידה מרוויח אותו על ידי שינוי כל התחושה של העולם סביב הרכב. אתם עוזבים את הריזורט בגובה פני הים בחום בוקר רגיל של טנריף, ותוך בערך ארבעים דקות של טיפוס ב-TF-38, אתם נוסעים על פני מישורים וולקניים פתוחים שלא נראים כאילו הם שייכים לאותו אי — לפעמים לא לאותו כוכב לכת. יש קטע שבו הכביש רץ ישר לגמרי לזמן ארוך יותר מכל דבר אחר בכל המסלול, חותך דרך רצפת קלדרה עם קווי ראייה שנמשכים קילומטרים בכל כיוון, סלע בשלושה או ארבעה צבעים שונים תלוי באיזו זרימת לבה עתיקה עוברים כרגע.
עולים ב-TF-38, יורדים ב-TF-28
הטיפוס ב-TF-38 הוא המקום שבו הרכב באמת עובד — קטעי סרפנטין אמיתיים שצוברים גובה מהר, סוג הטיפוס שבו מרגישים את האוויר נעשה דליל דרך האופן שבו המנוע הנטמע-טבעי ב-Ford Mustang Convertible מתחיל לנשום אחרת מעל בערך 2,500 מטר. זה רכב שונה באמת שם למעלה משהוא בגובה פני הים, וזו לא תלונה — יש משהו כן במנוע שמספר לכם בדיוק כמה גובה צברתם בלי צורך לבדוק תצוגה. גג פתוח לקטע הזה, תמיד, אם מזג האוויר משתף פעולה. הירידה בטמפרטורה בין החוף לאזור הפסגה יכולה להיות 15-20 מעלות צלזיוס באותו יום נהיגה, אז תארזו בהתאם, אבל אל תתנו לזה לשכנע אתכם להשאיר את הגג סגור בעלייה — ברגע שהמישורים נפתחים, תרצו לשמוע את זה בדיוק כמו לראות.
התצפית ליד הפסגה יושבת באופן קבוע מעל קו העננים — לא מטאפורה, שכבת עננים אמיתית שנראית מתחתיכם בזמן שהשמיים מעליכם נשארים צלולים לגמרי, מזג אוויר שקורה מתחת לרכב במקום סביבו. זה אחד מהרגעים האלה שמצטלמים טוב אבל ממעיטים בערך שלהם בתמונה; לעמוד שם, קנה המידה של זה שונה ממה שמסך טלפון יכול לשאת.
הירידה ב-TF-28 היא המקום שבו היום הופך בחזרה לכביש נהיגה אמיתי במקום טיפוס נופי — סיבובים חדים יותר ומרגישים מהירים יותר שמתפתלים בחזרה למטה מהמישור הוולקני, סוג הירידה המשכרת והבונה-מומנטום שגורמת להבין למה היום הזה, יותר מכל יום אחר במסלול, הוא זה שאנשים מזכירים ראשון כשהם מדברים על הטיול אחר כך.
הערות מעשיות
הגובה הוא אמיתי, לא רק נוף — אם אתם נוטים להרגיש אותו, ההשפעות בדרך כלל מתבטאות בכאב ראש קל או קוצר נשימה במאמץ ולא משהו רציני, והן חולפות מהר בחזרה בגובה פני הים. טווח דלק חשוב יותר משהייתם חושבים גם ביום כזה: מנוע ביצועים שעובד קשה בטיפוס ממושך שורף טווח מהר יותר ממה שהערכת מחשב הנסיעה בכביש שטוח מציעה, ותחנות שירות מתדלדלות מהר ברגע שאתם למעלה בפארק עצמו, אז תמלאו לפני הטיפוס ולא במהלכו.
פארק הטייד הלאומי הוא יום 3 של מסע טנריף הגדול של Pure Adrenalin — היום שכל המסלול אולי בנוי סביבו. ראו את המסלול המלא.