רוב הימים הראשונים בטיולי נהיגה הם לוגיסטיקה מחופשת למסלול: שדה תעופה, הסעה, אולי ארוחת ערב, והטיול האמיתי מתחיל מחר. יום 1 של מסע טנריף הגדול מדלג על התבנית הזו כמעט לגמרי — עד שאתם עושים צ’ק-אין לחדר, כבר היה לכם את הרכב במשך כמה שעות.
מהנחיתה למסירה
רוב הטיסות לשדה התעופה טנריף דרום נוחתות אחר הצהריים המוקדם, ומתברר שזה חשוב: נשארת הרבה אור יום לנסיעה ל-Abama, ומספיק מאחר הצהריים כדי באמת להתמקם לפני ארוחת הערב במקום להגיע מותשים אחרי החושך. הסעה פרטית פוגשת כל קבוצה בטרמינל, ומסירת פורד מוסטנג קבריולט קורית מספיק קרוב לשדה התעופה כדי שהנסיעה ל-Abama תהפוך לטעימה הראשונה מהאי במקום זמן מת. זו נסיעה קצרה, אבל היא מספיקה כדי להרגיש את ההבדל בין דלפק השכרה למסירת צי אמיתית — המדריך עובר עם הקבוצה על הרכב, המסלול, והשבוע שלפניכם עוד לפני שקילומטר אחד מחמשת ימי הנהיגה של הטיול התחיל.
הדרך ל-Abama
הנסיעה דרום-מערבה לכיוון Abama עוברת לאורך חוף טנריף לפני שהיא מטפסת מעט פנימה, מעבר לרצועת הריזורטים הבנויה שרוב המבקרים בפעם הראשונה מצפים לה, ולתוך משהו קרוב יותר לכפר — מטעי בננות, מדרון געשי יבש, והמבט האמיתי הראשון על האוקיינוס האטלנטי מגובה. עם הגג פתוח במוסטנג, אלו חמש-עשרה עד עשרים דקות שמזכירות למה הרכב הוא קבריולט ולא קופה.
הגעה ל-The Ritz-Carlton, Abama
הריזורט עצמו מכריז על עצמו בהדרגה — כבישים פרטיים מוקפי דקלים, שטח מדורג היורד לכיוון האוקיינוס, ולובי שנפתח לנוף שרוב האורחים עוצרים לצלם עוד לפני שעשו צ’ק-אין. החדרים מוכנים, המזוודות מטופלות, ולקבוצה יש את שארית אחר הצהריים חופשי לפני קוקטייל קבלת הפנים בערב.
הקוקטייל הזה הוא בכוונה לא פורמליות. זו הפעם הראשונה שהקבוצה באמת ביחד מחוץ לכביש — כולל המדריך — והוא קובע את הדינמיקה שנמשכת לאורך שאר השבוע: קבוצה קטנה של אנשים שהגיעו כזרים, כבר מדברים על נסיעת מסקה של מחר. רוב הקבוצות הן שילוב של זוגות וזוגות חברים שלא מכירים אחד את השני בכניסה, ועד שהשמש שוקעת מעל האטלנטי, השיחה בדרך כלל כבר עברה מ”מאיפה טסתם” להשוואת רשמים על איזה רכב כל אחד נוהג בבית — בדיוק סוג החפיפה שקהילת DRV.club בנויה לשמור חיה אחרי שהטיול נגמר.
למה יום 1 חשוב יותר משהוא נראה
טיול נהיגה חי ומת על דינמיקת הקבוצה בדיוק כמו על הכביש עצמו, ויום 1 הוא המקום שבו זה נקבע. להכניס את הרכב לידי האורחים תוך שעות מהנחיתה — ולא אחרי יום שלם של הסעות ואדמיניסטרציית צ’ק-אין — אומר שהטיול מתחיל פסיכולוגית בהגעה, לא ביום 2. עד שארוחת הערב נגמרת בלילה הראשון, אף אחד כבר לא חושב על הטיסה.
זה גם אומר שהקבוצה נכנסת לנסיעת מסקה של יום 2 כשהיא כבר נוחה עם עצמה ועם הרכב — אף אחד עדיין לא מבין את הזוויות המתות של המוסטנג או מתרגל לרעש התא עם הגג פתוח בכביש הכי צר של כל השבוע. יום ראשון שבנוי אך ורק סביב הסעות היה דוחף את תקופת ההסתגלות הזו לנסיעה עם הכי פחות מקום בשבילה.
סקרנים איך נראית שארית השבוע? ראו את מסלול מסע טנריף הגדול המלא.
מוכנים לבדוק תאריכים? הזמינו את מסע טנריף הגדול כאן.