05:40, לה בולן-ואזוביה. עדיין חושך. שלושה מנועים ברחרוח מחוץ למאפייה סגורה, ואף אחד מהם לא רחרוח שקט. רון בלייזר כבר נשען על ה-488, מתווכח עם אף אחד בפרט שהרכב הכי חדש הוא לא אוטומטית הכי טוב. ג’וליאנה MC2 עדיין לא אמרה מילה — היא מסתובבת לאט סביב המקלארן במבט של מישהי שקוראת גיליון מפרט דרך המרכב. אנחנו כאן כדי להכריע את זה בכביש עצמו, לא בחניה.
קול דה טוריני שואל בדיוק את השאלה הזאת מנהגים מאז 1911. זה שלב הדגל של ראלי מונטה קרלו — זה שהיו נוהגים בו בלילה, בינואר, על קרח, וקוראים לו La Nuit des Longs Couteaux, ליל הסכינים הארוכות, כי ככה נראו הפנסים מהבהבים דרך הסיבובים החדים כשמסתכלים מהעמק ממול. בערך שלושים סיבובים בקטע שחשוב, מטפס מנהר ואזוביה מעל 1,600 מטר לפני שיורד חזרה לכיוון החוף. אין שני סיבובים עם אותה רדיוס. הוא לא סולח לרכב שלא מתאים לו, ולא אכפת לו כמה הרכב עולה, או כמה בטוח האדם מאחורי ההגה.
שלושה רכבים, שלושה נהגים, כביש אחד. רון לוקח את 488 ספיידר, הרכב שהחזיר טורבו למנועי ה-V8 האמצעיים של פרארי וחילק דעות עם זה — הסוג שלו עוד לפני שהוא הפעיל את המפתח. ג’וליאנה תובעת את 750S ספיידר בלי דיון, כי כל הטיעון של מקלארן בשבילה הוא טיעון הנדסי, וזו השפה שהיא חושבת בה. זה משאיר את F8 ספיידר — חד יותר מה-488 בכל מדד שניתן למדוד, וכברירת מחדל, המושב של מי שבעצם מריץ את המבחן הזה.
הנתונים, למי שרוצה אותם לפני הסיפור
| פרארי 488 ספיידר | פרארי F8 ספיידר | מקלארן 750S ספיידר | |
|---|---|---|---|
| מקומות ישיבה | 2 | 2 | 2 |
| מנוע | V8 3.9 ליטר טורבו כפול | V8 3.9 ליטר טורבו כפול | V8 4.0 ליטר טורבו כפול |
| הספק | 670 כ”ס | 720 כ”ס | 750 כ”ס |
| משקל יבש | ~1,595 ק”ג | ~1,469 ק”ג | ~1,290 ק”ג |
| 0-100 קמ”ש | 3.0 שניות | 2.9 שניות | 2.8 שניות |
| מהירות מקסימלית | 325 קמ”ש | 340 קמ”ש | 332 קמ”ש |
| השכרה (ליום) | ~€1,800 | ~€1,800 | ~€2,100 |
| הנעה | RWD | RWD | RWD |
נתוני המשקל הם הצהרות יצרן על משקל יבש, לא מאומתים באופן עצמאי בסבב הזה — יש להתייחס אליהם כאינדיקטיביים ולא כמדויקים.
רון הציץ בטבלה הזאת בערך שתי שניות לפני שפיטר אותה: “שום דבר מזה לא מספר לך איך רכב מרגיש בשמונה עשיריות בכביש עם קיר מצד אחד ועמק מהצד השני.” ג’וליאנה לא הרימה מבט מהטבלה בכלל — היא כבר מצאה את השורה היחידה שחשובה לה. נגיע לזה איזו.
מקטע ראשון: הטיפוס
רון עלה ראשון ב-488, על הרעיון — שלו — שכדאי להכיר את הקרוב המבוגר לפני שהרועש מגיע. “זה היחיד מבין השלוש שעדיין מתווכח איתך,” הוא אמר באלחוט אי שם ליד הסיבוב החמישי, והוא לא טעה: עיכוב טורבו שאפשר ממש לאתר על מד הסל”ד, הגה שנטען ומספר בדיוק כמה אחיזה נשארה בציר הקדמי, נהמת V8 יותר גרונית ופחות “מושלמת דיגיטלית” ממה שבא אחריה. דרך שרשרת הסיבובים בהילוך שני-שלישי מתחת לכפר טוריני, זה רכב שצריך לעבוד איתו, בדרך שהופכת כביש הררי למעניין במקום רק מהיר. כשהוא סוף סוף מסר את המפתחות בפסגה, הוא לא רצה.
ה-F8 כיסה את אותו קטע כדקה וחצי מהר יותר וגרם ל-488, לרגע, להרגיש כמו תערוכת מוזיאון. אותו נפח, יותר הספק בצורה משמעותית, וארבע שנים נוספות שבהן פרארי חידדה את האווירודינמיקה והאלקטרוניקה במקום סתם להעלות את הטורבו — הרכב משנה כיוון עם הרבה פחות דרמה והרבה יותר ביטחון באותה מהירות. זה כלי הנהיגה השלם יותר, ובדרך שהפתיעה אפילו את מי שנהג בו, קצת פחות כיפי בפני עצמו: ה-F8 עושה את העבודה שלו כל כך נקי שחלק מהוויכוח של ה-488 עם הנהג פשוט כבר לא שם.
ואז ג’וליאנה עלתה עם המקלארן, והשיחה בפסגה השתנתה לגמרי.
מקטע שני: הירידה, והוויכוח שבאמת חשוב
“זה לא ההספק,” אמרה ג’וליאנה בפסגה, לפני שמישהו שאל. “זה 300 קילו.” ה-750S היא לא רק הרכב החזק ביותר בכביש הזה — היא הקלה ביותר בפער דרמטי, יותר מ-300 ק”ג מתחת ל-488 וקרוב ל-200 ק”ג מתחת ל-F8. בישור, הפער הזה שווה עשירית-שתיים של שנייה. בשלושים סיבובים רצופים עם שינוי זווית כביש ברוב מהם, בירידה לכיוון סוספל דרך הקטע התחתון היותר טכני והצר, הוא שווה משהו קרוב יותר לקטגוריית רכב שונה לגמרי. פחות מסה לעצור בכל אפקס, יותר מהירות נשמרת דרכו משתי הפרארי מסוגלות באותה זווית הטיה, חזרה לגז מוקדם יותר ביציאה מכל סיבוב חד כי פשוט יש פחות משקל לצמיגים האחוריים לנהל. ג’וליאנה ירדה מחייכת בדרך שסתרה כל משפט “תדריך הנדסי” שאמרה כל הבוקר.
התגובה של רון, שנמסרה בתחתית עם דלת המקלארן עדיין פתוחה: “הכי מהיר, בטוח. אבל אני לא זוכר אף דבר אחד שהרכב הזה אמר לי.” זה המחיר שה-750S משלמת — המנוע הכי פחות בעל אופי מבין השלושה, יעיל ודחוף אבל פס קול הרבה יותר שקט וקליני משתי הפרארי, תא נהג שהוא יותר פונקציונלי טהור, פחות “אירוע”. אם ה-488 הוא הרכב שרון היה בוחר להצטלם מגיע בו וה-F8 הוא זה שכולנו האחרים היינו בוחרים לקנות בפועל, המקלארן הוא זה שג’וליאנה היתה בוחרת אם הדבר היחיד שחשוב היום היה השעון והכביש — ובטוריני, זה רוב מה שחשוב.
קצת רקע על כל רכב
ה-488 ספיידר חשוב יותר מבחינה היסטורית משהוא חשוב בגיליון המפרט: זה היה הרכב שסיים את עידן ה-V8 הנטמע-טבעי של פרארי בטווח האמצעי-מנוע, ב-2015, וספג ביקורת אמיתית בהשקה על החלפת תגובת גז מהירה בעקומת מומנט שטוחה יותר — ביקורת שפרארי בילתה את כל מחזור הפיתוח של ה-F8 בלענות עליה. לנהוג בו עכשיו, אחרי הרכבים שבאו אחריו, ה”בעיה” נשמעת יותר כמו אופי, וזה בדיוק הטיעון של רון.
ה-F8 ספיידר הוא, מתחת למרכב המחודש, קרוב יותר ל-488 מפותח מאשר לרכב חדש לגמרי — פרארי שמרה על אותה ארכיטקטורה בסיסית והשתמשה במה שלמדה מה-488 פיסטה כדי לסגור כמעט כל פער שמבקרים זיהו. זו הבחירה הרציונלית יותר מבין שתי הפרארי במבחן הזה כמעט בכל מדד, ועובדת היותה עדיין לא הרכב הכי מהיר כאן אומרת יותר על כמה שהמקלארן טובה מאשר על כל חולשה ב-F8.
ה-750S ספיידר היא התשובה הישירה של מקלארן בדיוק למבחן כזה: התדריך, שהוצהר בפומבי על ידי המהנדסים של מקלארן עצמם, היה פחות משקל ותגובה חדה יותר מה-720S הקודמת, לא יותר הספק לשם עצמו. שלושים כוחות סוס נוספים הם כמעט טעות עיגול לעומת הדיאטה שעבר שאר הרכב כדי להגיע לכאן — מרכב סיבי פחמן, פליטה קלה יותר, בולמי זעזועים מכוונים מחדש — ובכביש שבנוי כולו משינויי כיוון, זה בדיוק סוג התדריך הפיתוחי שמנצח, ובדיוק הסיפור שג’וליאנה באה לספר.
שיקולים מעשיים
כל שלוש הן רכבי שני מושבים, RWD, פתוחים עם גג קשיח מתקפל ולא גג בד — כדאי לדעת אם מתכננים לנסוע בטוריני בגובה, שם יכול להיות ממש קר ורוח גם כשהחוף חמש עשרה דקות משם חמים ורגוע. לאף אחת מהן אין מקום מטען אמיתי לדבר עליו; זה רכב טיול כביש לשני אנשים ותיק לילה אחד, לא GT משפחתי. כדאי להזמין עם תחילה בבוקר מוקדם אם רוצים את הכביש כמעט ריק — עד אמצע הבוקר בעונה הוא מתמלא בתערובת של נהגים מקומיים, רוכבי אופניים, ותיירים אחרים שעושים בדיוק מה שעשינו.
הבחירה שלנו: מקלארן 750S ספיידר. בכביש שמוגדר על ידי סיבובים ולא ישרים, יתרון המשקל שלה על שתי הפרארי מכריע — ג’וליאנה צודקת, ורון, עד תחתית ההר, פחות או יותר הודה בזה גם. בחרו ב-F8 ספיידר אם אתם רוצים כמעט אותה מהירות עם יותר “אירוע” פרארי וחוויית נהיגה מעולה כאולראונדר, או ב-488 ספיידר אם אופי ורכב שמתווכח איתכם בחזרה חשובים לכם יותר מזמן הקפה — רון לא ישמע מילה נגדו.
ראלי הסופרקארים במונקו של Pure Adrenalin נוסע באותו כביש בדיוק ביום 3 של המסלול, עם מדריך שמכיר כל סיבוב חד בשמו — כדאי לשקול אם שש שעות בטוריני באחד מהשלושה האלה משאירות אתכם רוצים גם את שאר קו החוף. השכרת אחד מהשלושה בפני עצמו לסופ”ש עצמאי ממונקו או מניס היא אופציה נפרדת לגמרי ותקפה באותה מידה. צרו קשר ונסדר לכם את אחד מהם.